כולם אוהבים דרדסים. אף אחד לא עוצר לרגע לחשוב על זה באמת. תמיד על אוטומט, דרדסים, אוי הם כל כך חמודים,  איזו חמודה דרדסית. אוקי, בואו נדבר רגע על דרדסית. איזו נהדרת היא נכון? בלונדינית כזאת, תמיד שרה "לה לה לה לה לה לה" בכל פעם שהיא הולכת, סליחה מדלגת. רק שדרדסית לא באמת נולדה ככה - מין בובת מין עם שיער צהוב ושפתיים משורבבות וקול ילדותי. היא נולדה עם שיער שחור ומקורזל, עם בגדים רגילים שנח ללבוש, בטח שלא עם חצאית שמגיעה עד קצה הטוסיק. והיו לה דעות. היא קראה ספרים לא רק אפתה עוגיות וקטפה תותים כל היום.

​

פעם בכמה ימים היא היתה מגיעה לטירה, היינו חולקים סיגריה ומדברים מלא. לשנינו היו חרא של הורים.

 

אבל אז הגיעו דרדסבא ובר מח ורקחו איזה שיקוי מבחיל בריח בושם, מפרווה של חד קרן נודניק ואיצטרובל ופוף: קיבלתם בובת ברבי משובטת שכל הדרדסים עומדים בתור כדי להציץ לה בחלון של הפטריה.

 

כשהיא לא הגיעה שבועיים ירדתי לכפר, לראות מה שלומה והיא הגישה לי במבט מזוגג מקרון פיסטוק.
ואני הרשע! במקום הזקן החרמן הזה והסגן החלקלק שלו. ועכשיו, בקצה של כל ביצת קינדר יש ילד מבסוט אם הוא מקבל דרדס וילד מאוכזב עם תחושת החמצה  כשהוא מקבל את גרגמל. שתכלס היצורים האלה עושים ניסויים בבני מינם.

​

ובכלל, נורא קל להגיד שהם חמודים. זה נכון, הם נראים נורא יפה בטלויזיה אבל עם כל הכבוד תארו לכם שהתפלצות הקטנות האלה היו מתרבות? תוך חמש שנים בכל פעם שהייתם פותחים קופסת עוגיות היו קופצים מבפנים שלושה דרדסים ורצים לאסם שלהם כדי לאגור תבואה לחורף.
 

אני רק עושה להם דילול טבעי כדי שהאיזון בפלנטה שלנו לא יופר. אני וחתחתול שעושה באמת מלאכת קודש. אבל מה? הכל ערוך, מגמתי, צילומים כל כך לא מחמיאים, זויות נוראיות. תמיד מתמקדים בנקודת החן שלי. בחיית, היא יושבת על כלי דם מרכזי, אחרת מזמן הייתי מסיר אותה. ומציגים אותי כמטורף ומוזר שחי לבד בטירה עם חתול.

שלוש מערכות יחסים רציניות היו לי , אחת מהן כמעט בשלה לכדי נישואין וכולן נחרבו כי פתאום באמצע הלילה הגיע דיווח על מושבת דרדסים חדשה ליד סידני או כפר טרומי בפאתי ברלין והייתי חייב לעזוב הכל ולנסוע.

 

עד שנדרתי על עצמי נדר פרישות,  בכדי להתרכז במה שחשוב באמת: הצלת המין האנושי מהשתלטות הפולשים הכחולים.