שון וקארה

לפעמים אתה קובע  פגישה עם חבר מהעבר. אתם בוחרים פעילות שתזכיר לכם את מה שהייתם פעם. הפעילות נקבעת בעתיד  הכל כך רחוק עד שאתה בטוח שאין סיכוי שהיא תתקיים ולכן גם שוכח לבטל את הכרטיס שהזמנת במחיר מופקע,  ומוצא את עצמך באמצע אוגוסט, בפסטיבל "לב טהור" אי שם, רחוק מאד, במדבר.

 

בעיקרון אין כאן כלום חוץ ממחצלות קש מגודרות בבמבוק ומכוסות בהררי אבק שכל אחת מהן נקראת מתחם. מתחם האהבה, מתחם הקבלה, מתחם החופש. נשמע נשגב, אבל כל כך חם שכל מה שבאמת בא לי זה את מתחם המזגן. אה ויש גם צא'י שופ שזה בעיקרון עוד כמה מחצלות עליהם כריות שלפני שכוסו בצונאמי של אבק בוודאי היו מעוטרות בצבעים עליזים, דלפק עץ רעוע עליו ניצב קומקום פח מהביל ועצום בגודלו ולידו משתופף איש חייכני ומאובק שמשימה אחד לו – לגרום לסובבים אותו לשתות צ'אי.

 

עוד חמש דקות יש במתחם האלה הגדולה סדנת פתיחה לצ'קרת הלב שעל פי התכנייה זוהי טכניקה אינדיאנית עתיקת יומין אותה יעבירו שון וקארה.

 

באפיק המוביל אל מתחם האלה הגדולה שהוא בעצם ובכן, מחצלת, צועדים יחד איתי נחל קטן של שרוואלים ושמלות מהעין השלישית. באוהל יש כבר מעגל די גדול של אנשים ואני תופסת מקום לצידו של בחור עם שרוואל כתום ונטול חולצה. לצידו יושבת בת זוגתו, בחורה עם משקפיים קטנים מאד המחזיקה לו את היד ומזיעה. באופן כללי ניתן לחוש בארומת הזיעה שעוטפת את המעגל.

 

אני ושון רוצים להתחיל נשמע קול מקצה המעגל. הדוברת הינה אישה צנומה בשנות ה60 המוקדמות לחייה. לצידה יושב גבר כבן 30, כבד משקל לבוש בגלביה לבנה עצומה בגודלה, בעל תלתלים חומים וארוכים ובעיניו מבט מבוהל.

שמי קארה מציגה האישה את עצמה וזהו בן זוגי שון. שון מביט לרגע על המעגל שמביט בו ואז משפיל את עיניו אל האדמה. אני ושון ממשיכה קארה, טיילנו באמריקה במשך שנים והתחברנו אל תרבות האינדיאנים. האינדיאנים ידועים בעיקר בזכות השמאנים שלהם, אך לא כל האינדיאנים הם שמאנים! היא מרימה את קולה.

רצינו מאד ללמד אתכם את השיטה העתיקה של פתיחת צ'קרת הלב, כפי שהועברה אלינו ישירות משבט הצ'ירוקו שבאמזונס אבל לצערנו גילינו שאין כאן חשמל ולכן לא נוכל להשמיע דיסק עם צלילים מיוחדים אותם מפיק שון. אנשים במעגל מביטים זה על זה. אבל שון כאן, מפר את הדממה הבחור שלצידי. אז אולי הוא יוכל פשוט להפיק לנו את הצלילים.
לא, מצטחקת קארה, שון צריך להיכנס למצב מדיטטיבי מיוחד על מנת להפיק את אותם הצלילים. שון מביט לכיוון האדמה וממולל בידיו רגב קטן.

אז אני אביא את האוטו שלי לכאן, נוכל לשמוע את הדיסק בכל זאת מתעקש האיש בשרוואל. אני לא יודעת אומרת קארה בספקנות, זה לא יהיה אותו הדבר, אבל במקום, אני אספר לכם על אורחות חייהם ומנהגיהם של האינדיאנים.

המכונית זה רעיון מעולה! נשמע מיד קול מהחלק הצפוני של המעגל, כן! כן! רעיון מצויין! תומכים בו קולות נוספים מכל קצוות המעגל. אם אתם מתעקשים, אומרת קארה וניכר בה שהיא מאוכזבת. אני כבר חוזר, מחליק השרוואל הכתום את ידו מידה של זוגתו ונעלם במהירות.

 

אם אנחנו הולכים לבצע את המדיטציה מכריזה קארה בואו ונערוך את טקס ההתכווננות. שון מביט בה לשנייה בזוית העין ומיד מוריד את ראשו בחזרה. דבר ראשון שעלינו לעשות, על מנת לזמן את רוחות השמיים הוא להדליק את אש המעגל בשירת האש. שון! היא מצווה, לך אל מרכז המעגל ובצע בבקשה את טקס האש. שון מרים את עיניו כבודק למי הופנתה הבקשה ונתקל בעיניה של קארה. טקס האש? הוא שואל ובעיניו נשקף סימן השאלה. כן שון היא אומרת, הדלק את אש המעגל בשירת האש. שון מתרומם בכבדות ומבטו מורכן. הוא הולך בצעדים איטיים עד שהוא מגיע אל מרכז המעגל בו שולחן נמוך עליו מונחים קופסת גפרורים וחמגשית מלאה בשעווה עליה נח זרד קטן. שון מזיז מעט את הזרד ומביט במעגל. על פניו ניכרות שתי מצוקות עיקריות: מה שרים כאשר מדליקים אש ואיך מתפעלים את החמגשית. הוא נושם נשימה עמוקה ופותח את פיו: "אש נדליק אש נדליק, אש אדליק אש אדליק, אש אש אדליק, אש אש נדליק" ספוג עידוד וביטחון מהשיר שזה עתה יצר וביצע ניגש שון אל המשימה השנייה. הוא אוחז בביטחון בחמגשית תוך שהוא מצית גפרור, וניגש אל הזרד. הלהבה הגדולה שניצתת מבהילה אותו מעט אך הוא נשאר יציב ובטוח ומניח את החמגשית הבוערת על השולחן ומסתכל על קארה במבט ניצחון. יופי שון, היא אומרת. הוא מחייך בהקלה וחוזר לשבת במקומו הקודם ופניו מטה.

 

עכשיו, אומרת קארה, אני קוראת למתנדב מהמעגל. בחור מוצק מרים את ידו. מה שמך? היא שואלת. יובל הוא עונה. כאשר אני אגיד לך יובל, הקרא את הטקסט מהדף. הדף עובר כמה ידיים עד שהוא מגיע אל יובל.

ועכשיו שון, מצווה שוב קארה, נגן לנו בבקשה בתוף השמאן הגדול. שון מרים את ראשו ועיניו מבקשות רחמים. תוף השמאן? הוא שואל ללא קול. קארה מצביעה על ערימת חפצים פזורים במרחק מה מן המעגל. שון מתרומם בכבדות אין קץ. הוא גורר את רגליו ונעמד מול הערימה ומנסה בכל כוחו להבין מי מבין החפצים הוא אותו תוף השמאן.  הוא חוכך בדעתו, מזיז ומתלבט עד שהוא בוחר בתוף בד גדול ומסתכל על קארה. היא מהנהנת. שון מתחיל לתופף במקצב איטי ואחיד. עכשיו יובל, אומרת קארה בהתרגשות, קרא את המילים.

 

אני יובל, זועק יובל בפאתוס מפתיע, קורא לכם, רוחות השמיים. בואו לכאן, בואו וקדשו את הטקס. עזרו לנו לפתוח את ליבינו בכדי שנוכל להתאחד, איתך, אמא אדמה. ברכי אותנו אמא  ותני לנו -  את קריאתו הנרגשת קוטעת צפירה עליזה ורעש מנוע של פורד פוקוס כחולה המתקרבת ברוורס למעגל וממנה יוצא השרוואל. תביאו ת'דיסק הוא אומר בחיוך נצחון.

 

דמיינו שאתם במערה ירוקה מלחששת קארה לערמת האנשים השרועים על מחצלת האבק. ביפ קצר נשמע ממגבר המכונית ומיד אחריו בוקעים צלילי חליל שעבר טיפול קצר במחשב.

הרגישו את שון מעסה לכם את הלב. עשר דקות והצלילים ממשיכים להתנגן בלופ מחזורי. חם כל כך וכל נשימה שלי ממלאת לי את הריאות באבק. אפילו צ'אי הייתי מוכנה לשתות עכשיו. קול נחירות עז קוטע את השלווה. שון נרדם. קארה הולכת בצעד בוטח לעבר המכונית נשמע ביפ קצר ואז שקט. כולם יכולים לפתוח את העיניים היא אומרת. קול הנחירות נמשך. קארה בועטת קלות בשון והוא מקיץ בבהלה ומתיישב. תודה לכם שבט יקר. אנא כבדו את התהליך שעברתם והישארו בשתיקתכם בשעה הקרובה. קארה כנראה מנחשת לאן יכולה להתגלגל שיחה על הסדנה.

 

אני הולכת על שביל האבק וסופרת לאחור, עשר, תשע ,שמונה, מרחוק נשמע קולו של איש הצ'אי הקורא לבאי הפסטיבל לשתות צ'אי תוך שהוא מקיש על משולש. שבע, שש, חמש, שאני מרגישה שיצאתי מטווח חמשת החושים של קארה אני פורצת בצחוק אדיר. הולכת וצוחקת ושוב נזכרת ושוב צוחקת. אני יכולה להגיד בביטחון שהרבה מאד זמן כבר לא צחקתי ככה. מסתבר שהצלילים שחילל שון, בכל זאת עשו ללב שלי את שלהם.

© 2017 by Tammy Zaichyk-Cohen. Design by ETSDESIGN.TLV

המילים הנכונות  -  טלפון  052-3821605 

Right-Words